קיימות שלוש שיטות חיבור עיקריות לצינורות PVC: טבעות איטום, חיבור דבק וחיבורי אוגן. צינורות בקוטר של 100 מ"מ או יותר משתמשים בדרך כלל בחיבורי טבעת איטום; צינורות בקוטר של פחות מ-100 מ"מ משתמשים בדרך כלל בחיבורי הדבקה, וחלקם משתמשים בחיבורי איחוד. כאשר צינורות חוצים ביוב או צינורות אחרים, משתמשים בדרך כלל בצינורות מתכת, וצינור הפלסטיק מחובר לצינור המתכת באמצעות אוגנים. חיבורים בין שסתומים וצינורות לפני ואחרי שסתומים נעשים גם הם באמצעות אוגנים.
כאשר צינורות בקוטר- קטנים מחוברים באמצעות הדבקת ממס, יש לחרוץ את קצה השפיץ כדי ליצור שיפוע, כדי להבטיח שהחתך יהיה שטוח ומאונך לציר. זה מבטיח קשר חזק ומונע דליפות.
בדרך כלל, צינורות PVC בקוטר של 100 מ"מ ומעלה משתמשים בחיבורי טבעת איטום. לפני ההתקנה, על הצוות לחדד את קצה השקע ולבדוק את איכות טבעת האיטום. במהלך ההתקנה, יש לנקות היטב את השקע ואת טבעת האיטום.
חפירת תעלות התקנת צינורות מסורתית דורשת רק את הנחת הצינור בתעלה ואיטום המפרק. אם שכבת הקרקע הקיימת אינה מופרעת, אין צורך בדחיסה בלחץ של שכבת המצעים.
להסתעפות של צינורות PVC, ניתן להשתמש בטי או בפקקים אנכיים. במהלך הבנייה, ניתן להוסיף פרזול בצורת אוכף (חצי שתיים-ב-טי אחד) ולחזק אותו באמצעות בריחי U-, ובכך לעבות את דופן הצינור. לאחר מכן, ניתן לקדוח חורים ישירות באביזר, וניתן להשתמש באביזרי פלסטיק מושחלים חיצוניים לחיבור. בדיקות מראות שבדיקת לחץ בשיטה זו עומדת במלואה במפרט. בנוסף, יש להתקין בלוקי דחף במקומות שבהם זרימת מים מייצרת דחף, כגון מרפקים, טי ומכסי קצה של צינורות, כדי לעמוד בפני הדחף.
כסוג חדש של צינורות לא-מתכתיים, לא ניתן לזהות צינורות PVC באמצעות ציוד קיים לזיהוי צינורות מתכת. עם זאת, ניתן לפתור בעיה זו בקלות על ידי הטמנת חוט חשמל מעל הצינור במהלך ההתקנה.
